אני זוכר שבעיר הולדתי חרקוב היה תלוי, ניצב לקיר, שלט של סנדלר. היה מגף ונותר בו זהב. את השלט זכרתי כ"יצירה אמנותית", אך כשביקשתי לציירו מבעד לזיכרון - נכשלתי. התחלתי לשנות את הצורה – בעיפרון – גרעתי והוספתי מכאן ולכאן עד שנוצרה צורה שסיפקה אותי כצורת מגף. כשהסתכלתי שוב בצורה, נוכחתי שאיש לא יאמין לי שזה מגף. מאידך גיסא, הצורה שהתפתחה מהמגף הייתה, בעיני, צורה קונקרטית (בניגוד למופשטת) אשר זכות קיום לה, זכות קיום שרציתי לגלם בחפץ המופשט, באובייקט, כפי שהגדרתיו קודם.