"כל כתם שאתה מניח על הבד מקיים יחס עם משהו הנמצא משמאלו, מימינו, מעליו ומתחתיו. כשבדקתי את עצמי בציור ראיתי שכאשר אני מתקרב לקצה התמונה איכותו של הכתם נחלשת. חסר לו השכן, הוא הגבול, הוא במקום צורה. בקצה הבד קיימת חולשה, אפילו במשטחים אחידים, אווריריים. את הפתרון שחיפשתי כדי לשמור על מתח השכנות – על הדו-שיח בין כתם לשכנו מימין, דו-שיח אחר עם שכנו משמאל, ושכניו מתחת וממעל, שכנות אדישה, פעילה, מתוחה, ידידותית, כשכנות של בתי מגורים – מצאתי בעיבוד הקצוות".